הגנת הפרטיות ולשון הרע

הגנת פרטיות:

הגנת הפרטיות היא זכות המגנה על פרטיותם של Individuals במגוון תחומים – הן במציאות הפיזית והן בסביבה הדיגיטלית. בישראל, הגנת הפרטיות מוסדרת בחוק הגנת הפרטיות, הת1981- שמטרתו להבטיח כי פרטיותם של אנשים לא תיפגע על ידי חשיפה או שימוש לרעה במידע אישי. החוק קובע שורה של עקרונות, כגון:

• איסור על פגיעות לא חוקיות בפרטיות.
• חובת השמירה על סודיות המידע.
• הצורך בהסכמה מראש לכל שימוש במידע אישי.

בנוסף, ישנה חשיבות רבה לפיקוח על אמצעי טכנולוגיה חדשים ויכולת הסיקור ההולכת וגדלה של אנשים ברשתות חברתיות, כשיש צורך לאזן בין חופש הביטוי לבין ההגנה על פרטיות הפרט.

לשון הרע:

לשון הרע עוסקת בהפצת מידע כוזב או מזיק אודות אדם, מה שיכול לפגוע בשמו הטוב. לשון הרע יכולה להתבצע בדרכים שונות – בכתיבה, בהצהרה או בהפצת מידע באמצעים טכנולוגיים, כמו רשתות חברתיות. בישראל, את המושג "לשון הרע" מסדיר חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965. החוק קובע כי פרסום דברי לשון הרע עשוי להוביל לפיצויים ולתביעות נזיקין. יחד עם זאת, יש גם הגנות על מי שעוסק בפרסום, במיוחד כאשר מדובר בזכות החופש הביטוי. הגנות אלה כוללות לדוגמה פרסום אמת, פרסום שנעשה בתום לב במטרה להגן על אינטרס ציבורי או אישי.

הקשר בין הגנת פרטיות ולשון הרע:

ההקשר בין שני הנושאים נוגע לשימור של האיזון בין הזכות לפרטיות לבין חופש הביטוי. ישנם מקרים שבהם פרסום מסויים יכול להיחשב כפוגע בפרטיות, אך באותו הזמן ניתן לטעון כי מדובר בזכות להביע דעה או להפרות את עקרונות חופש הביטוי. על כן, בתי המשפט נדרשים לפסוק בין מקרים אלה תוך שמירה על האיזון בין הזכויות.